הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם – כך מתחיל סיפור מגדל בבל, וכך מתחיל סיפור ההופעה היום, שלוקח אותנו אח"כ לתרבויות שונות במסע "בקצב עולמי"

 

בבבל נתנו לבני האדם שפות, והפיצו אותם בכל הארץ, ומשם התחילו השוני, התרבויות השונות, והרב-גוניות של עולמנו. משם התחיל האתגר של בני האדם ללמוד ולהבין אחד את השני, אתגר שלפעמים אנחנו מצליחים בו, ולעיתים לא: בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין שכנינו.

 

אתגר, שמי שחי בגליל ובמשגב מכיר היטב, אם ביישובינו ואם עם שכנינו. והלוואי ששכנינו יגיעו לתובנות דומות.

מאז בבל, שנבראו העמים, וכל עם פיתח אתוס משלו, נוספו לנו סיפורים ותרבויות מעניינות ומרתקות מחד, אבל גם מתחים ותחרות מאידך. תחרות בונה מעלה את כולנו מעלה, אך תחרות הורסת מורידה אותנו בסולם. אם מגדל בבל היה קיים, באיזו קומה היינו? האם כמו טנגו: שתי קומות למעלה וקומה אחת למטה? או כמו פסדובלה: שתי קומות למעלה, ושתי קומות למטה, ואנחנו במקום?

 

סיפור מגדל בבל מראה עוד לקח: כאשר בני האדם מאוחדים אין גבול ליכולותיהם, ועדיף להתאחד למטרה חיובית. גם כיום שומה עלינו להתאחד, לחפש את המשותף, ללמוד אחד מהשני, ולשאוף לחיוב.

 

להקות המחול ונגני האולפנה למוסיקה מראים לנו את זה. מאות עמלו בחודשים האחרונים ליצירת המופע שנראה היום. מאות שהתאחדו, כל אחד ואחת בתפקידו, ובנו ויצרו קומה אחר קומה, נדבך אחר נדבך, ריקוד שלוב בריקוד, ליצירת "מסע עולמי"

 

להקות המחול הן מקור גאווה לכולנו: לרקדנים, להורים, לצוות ולקהילה. במשך השנים נוצרה מסורת שכל דור מתעלה ומקדם אותה שלב, ולוקח איתו את העשייה, הכישרון, ההתמדה, ההתמודדות, את הרב-גוניות והתרבותיות, ואת השאיפה למעלה.

 

בהצלחה לרקדנים ולכל הצוות שעמל כל השנה, עלו והצליחו הלהקות, וערב מהנה לכולנו.

רון