בסוף מרץ השנה יצאתי למסע שפתיחתו היתה אצל אריק רז בבית, ופגישה ראשונה עם עיתונאי מידיעות כרמיאל. המסע החל לאיטו – במספר מפגשים בשבוע, בעיקר עם חברים פעילים שהכרתי בשנות התנדבותי ביישוב ובמועצה. התייעצויות רבות, גיבוש צוות מלווה, הבנה מהי מערכת בחירות (שכיום אני אומר שלא הבנתי די), ושיחות רבות בבית.

 

במהלך אפריל ומאי נפגשתי עם רבים מכם, לשמוע ולשכנע, ולקראת יוני הייתי כבר אחרי לפחות סבב ראשון ביישובים. כמובן שכל זה תוך כדי עבודה מלאה, וגם מילואים פעילים. ביוני קצב הפגישות התחיל לעלות, בעיקר ביישובים הבדואים. חופשת הקיץ נתנה לי זמן להתארגן עם חוגי הבית, שאת הראשון ערכתי במצפה אבי"ב בסוף יוני. ביולי – אוגוסט ערכתי סבב פגישות עם וועדי ההנהלה ביישובים, ובסבב זה התגבשה תפיסת "המועצה הקהילתית" וההבנה עד כמה הבעיות ביישובים הקהילתיים דומות, והבעיות ביישובים הבדואים דומות. באוגוסט כמות הפגישות אצל הבדואים עלתה, וכללה חתונות וארועים. כאן הורדתי את עבודתי לכחצי משרה, שאת חלקה יכולתי לבצע מרחוק.

 

לקראת אמצע אוגוסט התחלתי בחוגי בית ביישובים הקהילתיים, בגיבוש צוותי חשיבה שעזרו לי בסוגיות שונות כמו חינוך, נוער וביטחון, ובאסטרטגיה כללית, בפרסום, קידום ומסרים. ספטמבר מוצא אותי בקצב מלא של חוגי בית, ובעזרתו של ניר מנצל כל רגע פנוי למפגשים. לומדים לעבוד עם יומנים מסונכרנים, ומתגברים על בעיות של חוסר תאום כמו חוג בית כפול ביעד ובלבון באותו זמן.

 

החגים בסוף ספטמבר מאיטים את הקצב, ונותנים מעט זמן לנוח ולחשוב, ולקראת סוכות לחזור לקצב יותר גבוה, שממשיך ועולה בנובמבר. הקמנו את המטה כשבוע לפני הבחירות, ואזכיר את פרוייקטי חלוקת העציצים והעיתון שתרמו משמעותית למודעות ולנצחון.

 

הגענו לשיא הראשון בסיבוב הבחירות ב 27 לנובמבר. עם זאת הקצב והאינטנסיביות של הסיבוב השני היו טורבו. כמו השפן של אנרגייזר, ועד לזכייה בבחירות בסיבוב השני.

 

בכל המסע למדתי, הכרתי וגם השתנתי. אתם הייתם המורים, העמיתים, החברים, הלקוחות והיריבים, ומכל אחד לקחתי משהו, ואני מאמין ומקווה שגם נתתי ונגעתי. המגוון האנושי המרתק של משגב, הלחצים מחד וההתמודדות והעמידה מאידך גרמו לי להשתפר.

 

ובלי מספר אנקדוטות אי אפשר:

הלחץ לפני הפאנל הראשון – יומיים עמדתי מול הראי ונאמתי, מדדתי זמנים, ולמדתי בע"פ, והתוצאות – לא משהו ... לפאנל השלישי כבר כמעט ולא התכוננתי ... אפשר היה ללחוץ על הכפתור בכדי שאתחיל לדקלם.

התמימות בתחילת המסע, וההתפכחות במהלכו, ובעיקר לקראת הסוף – מי צריך מטה? לא מספיקים כמה טלפונים? – שיהיה בבית.

הצורך לבדל את עצמי – מהמתמודדים האחרים, ומהמערכת הנוכחית.

 

העבודה רק מתחילה והאחריות ענקית: משגב מועצה מהטובות שיש, ומנקודה זו עלי להובילה קדימה לגבהים חדשים. זו האחריות שהענקתם לי, ואני לוקח אותה בכובד ראש ובציפיה.

 

והגיע זמן התודות:

 

ובתחילה לכל המתמודדים האחרים: לטלי, צביקה, דפנה, מיכאל וחיים. בסך הכול היתה מערכה הוגנת ולמופת. בודאי שלא אהבתי כל מה שהם עשו ואמרו, ובמיוחד את התדמית שייחסו לי, אבל זו טבעה של תחרות, וזה הוגן ובתוך כללי המשחק. הייתי צריך לעבוד קשה בכדי לצאת ממנה, ועשיתי זאת בדרכי שלי.

 

לצוות הקרוב שעזר לי: לאפרת על התקשורת והעיתונות, לניר על כל הארגון וההפעלה, לאריה על יום הבחירות, לתמיר על האסטרטגיה והמטה, לסימונה ושיר על הארגון וההפעלה והפרויקטים, לכבי על העזרה בכל, לטוביה, נעמי, נירית ועידית על הניסוחים, העיתון ועוד, לאריק, סקוט, שמוליק וצביקה על הייעוץ והתמיכה האסטרטגיים \ טקטיים, למיכה על הלווי והעזרה ביישובים הבדואים, למוניר, מוחמד, עומר, סלאח וקאסם על התובנות, התמיכה והעזרה ביישובים הבדואים.

 

לצוותים בכל היישובים – על ההשגים, התמיכה ובמיוחד התוצאות: אשחר, חלוץ, טל-אל, יובלים, יודפת, יעד, לבון, מורשת, מנוף, מעלה צביה, רקפת, עצמון, שורשים ושכניה, ובכל יתר היישובים.

 

ולכולם שהגיעו, ושמפאת קוצר היריעה לא הזכרתי בשם.

 

ותודה ענקית ומכל הלב לחבריי במצפה אבי"ב, שללא עזרתכם, תמיכתכם, ההתגיסות לפרויקטים, ההמלצות לחבריכם והאהדה לא היינו כאן היום.

 

ולמשפחה לרחל ולילדים

 

תודה

 

ולמי שטרם יודע, ביום חמישי חגגתי יום הולדת, וזו המתנה הטובה ביותר שיכולתי לקבל.

 

ושוב תודה!