אנחנו כולנו מאותו הכפר

 

יום הזיכרון, הוא יום אבל לאומי והזדהות של הקהילה כולה עם כאבם של חבריה, הנושאים את משא האובדן כל ימות השנה. יום של התייחדות עם אלה שאינם איתנו, חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, כאן במשגב, ובכל רחבי הארץ.

 

משגב היא מקום קטן ואינטימי, קהילה של קהילות, מקום עם תחושה עמוקה של שותפות חיים וגורל, ויחד.

בטוב וברע, בשמחות ובאבל, יחד.

 

'אין לנו חיילים אלמונים' – כתב יהודה עמיחי, ובקהילה הקטנה שלנו, הדברים נכונים במיוחד. אנו נפגשים זה עם זה באירועים, בחוגים, בשבילים, בבית הספר ובפעילויות אזוריות והצער כשאחד מאיתנו נפגע, אישי ועמוק.

כמוהו גם הרצון לתמוך ולעמוד לצידם של הנפגעים.

 

במהלך השנים הרבות שאני חי כאן, חוויתי את תמיכת הקהילה ברגעים קשים, מכל צידיה,

במעגלים קרובים ורחבים יותר.

חוויתי את הצער, ועמדתי משתאה ומלא התפעלות נוכח ההיאחזות בחיים.

חייהם הקצרים והתוססים של הנופלים, וחייהם של אלה שנשארו, שחיים את הזיכרון, וממשיכים לבנות ליצור ולחיות.

 

בתוך הזיכרון הלאומי, הקולקטיבי, נושאים רבים מאיתנו זיכרון פרטי ואישי משלהם.

יום הזיכרון שלי נצרב ב-73, במלחמת יום הכיפורים. הייתי קצת יותר בוגר מהבוגרים שביניכם, וזו הייתה ההתמודדות הראשונה שלי עם אובדן קרוב, אישי ומטלטל. זיכרון שממשיך ומלווה אותי מאז, ועומד מול עיני גם ברגעים האלה.

 

זהו יום הזיכרון ה60 למדינת ישראל וה26 למשגב.

אנחנו חיים במקום צעיר וצומח. אין רגע שלא נבנית כאן שכונה חדשה, שלא נרקם פרויקט או יוזמה חדשה ושלא חוצבים בו דרך להישג חדש. ההישגים מתפרשים על כל תחומי החיים: חברה, אומנות, מדע, עסקים, כלכלה ומעל הכל חינוך. הישגי החינוך שלנו הם מקור גאווה וממוקדי המשיכה הראשיים שלנו.

 

ייחודנו כאן הוא בשילוב של אומץ, השגיות, חתירה למצוינות, ידע והשכלה, ובזיכרון וקידוש החיים. זה ייחודנו כעם, ועם המקדש את עקרון החיים וזוכר ומתאבל על השכול, ימשיך ויחיה.

 

יש שורשים עתיקים למאמץ הזה, והרשו לי לצטט חבר משגב ותיק שמעביר לנו מסר נחוש ואקטואלי ממרחק 2000 שנים, יוסף בן מתתיהו:

 

"ואף כי שתי ארצות הגליל קטנות במידה ומכל עברים הן מוקפות ערי-נכר, בכל-זאת עצרו יושביהן בכל המלחמות את האויבים מעלות על הארץ, כי היו הגלילים אנשי-מלחמה מנעוריהם, ועצומים במספרם כל הימים, ומעולם לא שלט מורך-לב באנשים ומעולם לא חסרה הארץ גברים [יוצאים למלחמה], כי כֻלה ארץ דשנה ואדמת-מרעה וגם עצים שונים צומחים בה ... ובגלל ברכת האדמה הטובה ערי-הגליל הרבות והמון הכפרים מלאים אדם וגם מספר יושבי הקטן שבכפרים הוא חמשה-עשר אלף."

 

הלוואי שיעמוד לנו האומץ ושנמשיך ליצור ולצמוח.

הלוואי שלא יתווספו שמות לחלקה הצבאית שלנו, שנלך לעולמינו בשיבה טובה ושיצא מהקהילה הקטנה והמיוחדת שלנו מסר של שלום ושכנות טובה ובריאה.

 

שלא נדע עוד צער.