יום הזיכרון אפריל 2009 – טכס בבית העלמין משגב
משפחות יקרות,
בשעת התייחדות זו, אנו כאן, ועימנו בחלקות הצבאיות של בתי העלמין בכל רחבי הארץ, בני משפחת השכול הגדולה, וּבניו של עם שלם ניצבים עימם, מבקשים כולנו לתמוך, לספק משענת וכתף וּלהשתתף.
בבית העלמין הקטן והצעיר של משגב טמונים תשעה חללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה. בבתי עלמין אחרים במשגב טמונים עוד שבעה נופלים, ובבתי עלמין אחרים בארץ עוד תשעה נופלים.
אני יודע שרובנו מכירים אישית את האנשים היקרים האלה, וּבְשעה שאני מדבר, אנו רואים פנים, שומעים קולות, וזוכרים דמות, אישיות, חיים. חושבים על העלומים שקפאו לעד בשעה שאנו ממשיכים להוסיף שנים, קמטים וזיכרונות.
אני זוכר את צריבת השכול הראשונה שלי באובדן חברי, בני כיתתי במלחמת יום הכפורים, וחושב על השכול הכבד של השנים האחרונות, השכול שפקד את חברי באובדן בניהם.
אנו מלווים אותם, שאינם, את הוריהם, אחיהם וחבריהם הקרובים, שממשיכים לחיות את חסרונם. מאוחדים בשותפות גורל עמוקה ועזה עד כדי הגנה בגופינו וּבגוף בנינו על הרעיון המשותף שלנו.
כאלה הם הדברים בקהילות קטנות, בתוך מדינה קטנה של עם, שחי דורות על דורות בתחושה של מלחמת הישרדות מתמדת.
וּלצד הכאב ממשיכים שדות לפרוח, ילדים לצמוח, ומדינה להתפתח, להתבסס, להפוך לִמציאות. בלי לשכוח לרגע את החוב העצום למי שהקריבו את חייהם האישיים, הפרטיים, כדי שכל זה יתאפשר, וּמבלי לשכוח אתכם, את המשפחות ששכלו והקריבו את היקר מכל.
רב אלוף דוד אלעזר, דדו, רמטכ"ל מלחמת יום הכיפורים אמר:
"אנחנו עם אשר האנדרטאות שהקים לא היו אף פעם אנדרטאות ניצחון. על האנדרטאות שלנו חקוקים שמות הנופלים. אצל עמים אחרים תמצאו שערי ניצחון, ואילו סמלי הגבורה שלנו הם דווקא מצדה, תל-חי וגטו ורשה - מקומות שבהם אמנם הפסדנו בקרב, אבל ניצחנו במלחמת הקיום של העם היהודי."
ואכן הזיכרון שלנו הוא ניצחון החיים, היצירה והרוח, וּמנקודת ראות היסטורית – אנחנו כאן, נושאים איתנו בגאון אלפי שנות היסטוריה של מוסריות וערכים.
באנו לכאן עם חלום. לכאן – למשגב. אנו נושאים דגל של ציונות שקטה, יום-יומית וּמתרחקת ממילים גבוהות, אבל בלי ספק ציונות. אנו מגדלים נוער נפלא, מיטב הנוער של הארץ הזו, שנכון להירתם ולתרום, להתנדב לשנת שרות וּלשרות צבאי משמעותי, ששמו נודע ביחידות צה"ל בזכות ערכיו, מסירותו והישגיו.
אנו מטפחים יישובים וקהילות חמות וצומחות, וּמחנכים את בנינו לערכים של נתינה, מוסריות, כבוד האדם והקהילה.
לצד כל אלה אני מקווה שיקום גם גרעין של שלום בגליל. שלום של שכנות טובה ומכבדת. שלום של זקיפות קומה, כבוד הדדי, סובלנות וּמרחב אישי.
השלום הקטן שלנו.
שלום מלמטה.
יום הזיכרון הוא יום של איחוד, אחדות והתייחדות. השונות הרעיונית מונחת הצידה אל מול המקום הזה, והדממה עזת המבע שלו. כולנו כאן כדי לזכור, לתמוך, להתייחד וּלהעלות את זכר אלו שחייהם נקטעו, אך חלומותיהם ממשיכים לחיות בנו. אני יודע כי הכאב הזה הוא קודם כל אישי, אינטימי, בין אדם לעצמו וּבין אדםלמשפחתו. גם כשהאומה כולה משתתפת – הכאב לעולם יישאר פרטי.
אני יודע, אין במלים נחמה, ואין דרך להבין את מה שאתם – הורים, אלמנות, יתומים, אחים וחברים - מרגישים בכל ימות השנה.
אני כאן כדי לעמוד לצדכם ולזכור.
יהי זכר חללי מעֲרַכוֹתֵינו צרור לעד בנצח ישראל.
