שנתיים אחרי שעלינו לישוב נבחרתי לועד ההנהלה; היינו ועד חדש, וכשלמדנו את מצב הישוב נוכחנו לאיזו צרה נקלענו: הישוב היה חייב מאות אלפי דולרים לאירגון הקניות של האיחוד החקלאי (אני נוקב בדולרים מאחר וזו היתה תקופת האיפלציה הגדולה וכל מספר בשקלים הוא חסר משמעות). חוב זה גרם לשיתוק כל מערכות הישוב ולחוסר יכולת להכין תוכניות קדימה. ישוב צעיר בצל האינפלציה של שנות ה-80
במשך כשנתיים עבדנו קשה לאתר את שורשי החוב, תוך שהוא צובר ריביות מטורפות של האינפלציה. התברר לנו שהמזכיר שקדם לנו מעל בכספי הישוב, ועוד מספר פעולות פיננסיות שגרמו לתפיחתו של החוב. במקביל גם מערכת הנהלת החשבונות וראיית החשבון היו בבלגן רציני: הישוב לא הגיש דוחות כספיים מעולם, וכל ניסיון להתחקות אחרי המסמכים ולהכין דוחות לא עלה יפה.
הידוק החגורה בא לידי ביטוי בכל תחום: לא העסקנו מזכיר בשכר, ואת פעולות המזכיר ביצעו חברי המזכירות בהתנדבות; ניגשנו למרכזים בסוכנות כדי לבצע כקבלנים את כל פעולות הפיתוח בישוב כמו גינון, בניית מתקני משחקים ושיפורים בתשתית. את תקציבי הישוב שהסוכנות העבירה, מענקים שקיבלנו כישוב חדש וחלק לא מבוטל מהמיסים ותשלומי חברים ניצלנו להחזר החוב. מאחר שהתקופה היא תקופת אינפלציה, ערך הכסף היה נקבע מדי יום מחדש. הלחץ בו היה נתון איחוד הקניות אפשר לי להתמקח על תאריכי ערך לכל תשלום, ובאופן זה לחסוך כסף רב. בסופו של תהליך סגרנו את החוב לאיחוד הקניות. מספר ימים לאחר ההקלה, נודע לנו שהארגון בעצמו פשט את הרגל...
יגעת ומצאת - תאמין
לאחר סגירת החובות הכספיים, נשארנו עם ערבויות שמייסדי הישוב מהאיחוד החקלאי חתמו לאירגון הקניות, ועמדנו בפני תביעות נושי אירגון הקניות למימוש הערבות. בתקופה זו עבדתי רבות עם עו"ד הישוב בהתנגדויות, מול המשקם ורשם האגודות השיתופיות; התמחתי בפקודת האגודות ובצו המועצות, ופעלנו בין הגופים הללו בכדי ליצור מצב בו חברי הישוב לא יהיו חשופים לכל תביעה כספית. תודה לאל, הצלחנו.
תוך כדי כל התהליכים הללו המשכתי לנהל את הישוב, לעודד התנדבות (וכל שנדרש היה לקרוא לחברים לדגל). בשיתוף החברים פיתחנו מערכת קהילתית תומכת לתפארת: מערכות חינוך וגנים, תרבות ברמה יוצאת דופן, והתנדבות הקהילה לעילא ולעילא.
קשיים ביורוקרטים - היום קשה להאמין
כשהמצב הכספי התייצב, הרשנו לעצמנו לקחת מזכיר בשכר, ולהתחיל להביט קדימה לפיתוח הישוב. מצפה אבי"ב היה שייך אז לתחום השיפוט המוניציפלי של תמרה ולא למשגב. כל הבקשות ממשרד הפנים לשנות את גבולות השיפוט עלו בתוהו, בטוענה שהישוב עלה בטעות למקום, ואין סיכוי שיקחו מתמרה שטח. למרות שפורמאלית לא היינו במשגב, אריק רז, ראש המועצה דאז, ראה בפועל בישוב כחלק מהמועצה, קיבלנו את כל השירותים ללא כל הבדל, ואני השתתפתי במליאת המועצה.
אביב באבי"ב
הסנונית הראשונה הגיעה כאשר במשגב קמה הועדה המקומית לתכנון ובניה, ושטח השיפוט שלה כלל את מצפה אבי"ב. האביב הגיע לאחר ששר הפנים התחלף, והשר החדש מינה מנכ"ל חדש – אריה דרעי. הישוב והמועצה בראשות אריק רז המשיכו ללחוץ, ואריה דרעי מינה ועדת חקירה לענייני גבולות, ולאחר מספר חודשים מצפה אבי"ב צורף למשגב.
בשלב זה יכולנו לגשת לתכנון תוכנית המתאר וצורת בנית ישוב הקבע. |