כשהתחלנו לתכנן את ישוב הקבע, בשנים  1986-87  היינו כ- 20 משפחות בישוב, שלכל אחת היה חלום משלה על בית הקבע שתבנה בישוב.

איך מגשרים בין רעיונות ירוקים לחלומות של אנשים
לחלומות פנים רבות ולכן הבנו שבכדי שהישוב יתחיל לגדול ומשפחות חדשות יגיעו, אנחנו צריכים להיות פורצי הדרך ולבנות בעצמנו את ישוב הקבע. על כן החלטנו ללמוד את השטח במלוא מובן המילה. עברנו בישובים אחרים בגוש שהתנסו בבניה מרוכזת, למדנו את היתרונות והחסרונות, ההצלחות והכישלונות, וגיבשנו תוכנית ייחודית משלנו.
 
מאחר והיינו חייבים להתחשב בכל דעה והצעה של החברים בישוב, ערכנו תחרות רעיונית בין שלושה משרדים שפיתחו למעננו "שפה אדריכלית". לאחר תהליך שכלל הרצאות וביקורים בבתים לדוגמא בחרנו את המשרד שיתכנן את ישוב הקבע.

שפה אדריכלית
שלב התכנון היה מעניין ומאתגר: למרות שכל החברים ידעו ובחרו את השפה האדריכלית, כאשר נגשו לתכנון ביתם לכל אחד היה רצון משלו. ועדת בניה (בראשות רחל) עברה ופישרה בין החברים, קיבצה חברים עם רצונות דומים לקבוצות דגם, וכך התכנון התקדם במהירות וביעילות.

זהירות...כסף
עם השלמת התכנון ניגשנו לבניה מרוכזת, וגם כאן פיתחנו שיטה ייחודית בה הישוב מוביל את כל הפרויקט, אבל לא מעורב במובן הכספי בין הקבלן לחבר הבונה. בחרנו את הקבלן הזוכה, וערכנו את טקס הנחת אבן הפינה לישוב הקבע בנובמבר 1987.
 
במשך השנה וחצי הבאות ניהלנו את פרויקט הבניה הראשון, בו בנינו 37 בתים. לקראת סוף הבניה הקבלן פשט את הרגל (מוכר, נכון?) ונכנסנו להתדיינות משפטית איתו. מערך החוזים והניהול שלנו היה כזה שאפשר לנו לסלק אותו מהאתר מיידית, לחלט ערבויות, ולהעביר את הבתים להמשך בניה לכל משפחה. ההליכים המשפטיים נמשכו שנים רבות אח"כ, ובסופם כל המשפחות קיבלו את כל כספם כולל פיצוי.

קשרים עם המוסדות
במקביל לבניית בתי החברים ניהלנו מערכת קשרים עם המוסדות: הסוכנות, משרדי הממשלה השונים, ועדות התכנון והבניה (במשגב, המחוזית והארצית) והמועצה, שמטרתה הייתה להכין את התשתיות הראשוניות בישוב (כבישים, מים, ביוב, מדרכות, ניקוז, חשמל, טלפון, טלוויזיה ותאורה) ולהתאים את ביצועה לזמן בו החברים יעברו לישוב הקבע, וכך היה.

זוכרים את דרך העפר?
הגישה למצפה אבי"ב בתקופה ההיא הייתה כביש משובש שירד מכוון משגב לכאוכב ומורשת, משם המשיך בדרך עפר עד לנחל אבלים, וממנה חזר ועלה כביש למצפה אבי"ב. היתה גם דרך עפר שחיברה בינינו לבין אעבלין. בחורף היינו מוציאים מדי פעם את הטרקטור של הישוב לחלץ רכבים תקועים.מעין פריז ד'אקר למתחילים..
 
לקראת העלייה לישוב הקבע פעלנו רבות מול הסוכנות ומשרד השיכון (מע"צ) לתכנון וסלילת כבישי הגישה. קטע הכביש מאעבלין לישובנו, שבלעדיו זמן הנסיעה מתארך בכחצי שעה, אפילו לא היה על הנייר. בזכות מאמצים משותפים שלי ושל חבריי לדרך, הבטיח שר השיכון דאז, דוד לוי, בשיתוף עם יו"ר הסוכנות לקראת הנחת אבן הפינה, שיוקצה כסף לכביש ממצפה אבי"ב לאעבלין – ואכן כשנתיים אח"כ נסלל הכביש.